צִבּ׳

צִיבּוּר, צִבּ׳m. (b. h. צִבֻּר; צָבַר) 1) heap, pile. Pes.10a צ׳ אחד של חמץ one pile of leavened matter.Pl. צִיבּוּרִים, צִיבּוּרִין, צִבּ׳. Ib. 9b. Gen. R. s. 39 עשה צ׳וכ׳ he put up piles of sand and brought sieves ; Yalk. ib. 62, end; Yalk. Neh. 1071, v. צֶבֶר. B. Mets.II, 2 צִבּוּרֵי פירות fruit in piles; צ׳ מעות coins in piles. Y.Peah VI, 19c bot. (ref. to ציבורי זיתים, ib. VI, 5) מה בין הצ׳ מה בין הזיתים what difference is there whether there are piles of olives or olives (not piled up)?; a. fr. 2) congregation, community. Ber.V, 5 ואם שליח צ׳ הוא and if it happened to him as a deputy of the congregation (public reader of prayers). R. Hash. 18a גזר דין של צ׳ an evil decree concerning a community, opp. יחיד. Ab. II, 2, v. עָמֵל. Sot.40a אימת צ׳ the fear (respect) of the assembled congregation. Ber.8a בשעה שהצ׳ מתפללין when the congregation is in prayer. Zeb.V, 3 חטאת הצ׳ communal sin-offerings; a. fr.